Skip to playerSkip to main contentSkip to footer
tarasa
  • 6/27/2025

Category

🗞
News
Transcript
00:00:00.
00:00:18.
00:00:19.
00:00:20.
00:00:21.
00:00:22.
00:00:23.
00:00:28.
00:00:34.
00:00:36.
00:00:38.
00:00:40.
00:00:42.
00:00:43.
00:00:44.
00:00:46.
00:00:48.
00:00:50.
00:00:54.
00:00:56.
00:01:16.
00:01:18.
00:01:20.
00:01:22.
00:01:24.
00:01:26.
00:01:28.
00:01:30.
00:01:32.
00:01:34.
00:01:36.
00:01:38.
00:01:40.
00:01:42.
00:01:44.
00:01:46.
00:01:48.
00:01:50.
00:01:52.
00:02:14.
00:02:16.
00:02:18.
00:02:20.
00:02:22.
00:02:30.
00:02:32.
00:02:34.
00:02:36.
00:02:38.
00:02:40.
00:02:42.
00:02:44.
00:02:46.
00:02:48.
00:02:50.
00:02:58.
00:03:00.
00:03:02.
00:03:04.
00:03:06.
00:03:08.
00:03:10.
00:03:11.
00:03:12.
00:03:13.
00:03:14.
00:03:24.
00:03:26.
00:03:28.
00:03:30.
00:03:32.
00:03:34.
00:03:36.
00:03:37.
00:03:38.
00:03:39.
00:03:40.
00:03:42.
00:03:50.
00:03:52.
00:03:53.
00:03:54.
00:03:56.
00:03:58.
00:04:00.
00:04:02.
00:04:03.
00:04:04.
00:04:05.
00:04:06.
00:04:08.
00:04:10.
00:04:30.
00:04:32.
00:04:33.
00:04:34.
00:04:35.
00:04:36and he was going to make a fix
00:04:57there was a lot of love and a lot of love and a lot of love
00:05:03and I remember that all the time that this time is
00:05:05that when we were talking about the situation
00:05:09we were talking about the situation
00:05:11so Yosif and Leia then they came into the situation
00:05:13with the situation
00:05:15with the situation
00:05:17but this was a part of the atmosphere
00:05:19and in the atmosphere
00:05:21we didn't leave a lot of time
00:05:23we didn't have a lot of time
00:05:25and we didn't have a lot of time to bring it
00:05:29and we didn't have a lot of time to bring it
00:05:31in a place
00:05:33so even the food was the same
00:05:37with the same amount of love
00:05:39also it was already out there
00:05:41in the atmosphere
00:05:43we were also working in an effort
00:05:45and then the work was in the atmosphere
00:05:47in the atmosphere
00:05:49in Tauriot
00:05:51in the Arabian
00:05:53And in the middle of the land, it was very difficult, and in all of that, it was very difficult to know.
00:06:03There were several friends who were in the middle of the land, who were in the middle of the land and in the middle of the land.
00:06:17We can only get a chance to get a chance that we can get a chance to get one of the great people of God, even in the beginning of the day,
00:06:24We can only get a chance to get a chance to sell them.
00:06:28I will go back to the first place and get a chance to get a chance to get a chance to get one of the best friends.
00:06:32And so I am happy to get a chance to get the best friends and friends who are working with the Branering
00:06:39to claim the military, the feveral army.
00:06:46They had no interest in their past, and no one had an empty will.
00:06:54And at the same time we started to build a field.
00:07:01This is a prayer that we had.
00:07:05We went to the gymnasium, we were a teacher in Israel,
00:07:10a student, Stickelberg, and he took us to the prayer that was a prayer that was called
00:07:16a prayer of the world.
00:07:17We thought that it was a prayer of the world, but it was a prayer of the world.
00:07:21And this was the most difficult time for us,
00:07:26so when the work in Prattest Khanna was an Arabic and we decided to do it against the Arabic, and a half of the people who knew if we were able to do it for a while,
00:07:35in order to erase the work that was done on the Arabic in terms of the Arabic.
00:07:40The children who worked in the U.B. and worked in the U.B. and worked in the U.B.
00:07:46And then in this period when we started to move to the U.B.
00:07:52It was a very dramatic situation, because all the decision, and as you remember, was not a democratic one.
00:08:01It was a thing that was a good time.
00:08:05She didn't love her to do it.
00:08:08How did she get the decision?
00:08:10And I remember her decision.
00:08:14In the process of moving forward with the Pradeskhana and the Rukhobos.
00:08:18And then I was able to do the best of the purpose of making a business.
00:08:22And there were big ones that I was able to do with.
00:08:24And there were many sudden signs of that, for me, that I would have done a lot of things.
00:08:32I had to learn in our book.
00:08:33I was able to learn in our books and in our books.
00:08:35But it was very much an action in the process that she had laid out.
00:08:42And it was a long time of a week.
00:08:44It was a very big time.
00:08:46But I just want to say that in all the same time, in order to achieve the air, in order to achieve the change, there was a group that said to her, that she was already in the middle of it.
00:09:00So when I was the turn of power, I built up my spirit to make a change, then I was a condition, that I started washing everything in my room, and that when I passed out, whatever I was not saying, I was ready for an action, I happened to my wife, I was proud of it.
00:09:29There should be something that we would put it back to the other hour and later on the other day.
00:09:35And after that we would have lost the slouches this, the Yankee Qalesiton and Yosuke Cohen.
00:09:41I would like to remind that in the same time,
00:09:45the Yosuke and Yossi were among those who had targeted them in its prominence,
00:09:49but the last thing that I would like to mention,
00:09:55in the beginning of the year,
00:09:58what was given a feeling of the real life,
00:10:01it was a real fact that we were not able to do it for ourselves.
00:10:03not having such a push-tion,
00:10:06it was a situation where the first born was born.
00:10:11And then suddenly we were able to do it with our own friends,
00:10:13we were able to do it with our own friends,
00:10:15with our own friends,
00:10:17and with our own friends,
00:10:19and I remember 4 children,
00:10:22and the children who lived in the first place,
00:10:24as Sundy and Giora and T'Tan and Amos,
00:10:27who eventually gave a more than any other group
00:10:31and the experience of the community
00:10:34and the experience of the real estate.
00:10:36That was the time for the great performance
00:10:39of our lives and our lives in the future.
00:10:42What did you do in the future
00:10:44was that I loved it.
00:10:47My father came to the visit with him
00:10:49on the ground and the clothes left and the other one is
00:10:51going to go with the other way
00:10:53and the other one is going to go with it
00:10:55and is going to go with it
00:10:57because of the love of the food
00:10:59was not ready to go
00:11:01I don't know about the word for my
00:11:03but it's a matter of
00:11:05it's a great way to go
00:11:07to the other way
00:11:09so when I was in front of
00:11:11the other way
00:11:13I don't know how much I've got
00:11:15in front of my head
00:11:17and this includes the connection with the Amity that was behind them in the 2nd that I had in England,
00:11:22in the period of time of the Pardesschana.
00:11:25With that, I saw it with Bucky,
00:11:29and they had a memory of what was called the lift kinder,
00:11:35the lift kinder, the lift, or the lift kinder,
00:11:37as it was given to us.
00:11:39I had to go to Bucky and said,
00:11:41what was the lift?
00:11:48What was the lift for us?
00:11:50The lift was a big one of them,
00:11:53two on two,
00:11:55and those who were all of them were in the world.
00:12:00We were all of them.
00:12:02We were all of them.
00:12:04We were all of them.
00:12:06We were all of them.
00:12:08We were all of them.
00:12:10We were all of them like days.
00:12:12We were all of them,
00:12:13and we had to make sure of them for both seconds,
00:12:15and for the intensity of them.
00:12:17fikar and my confidence of the lift,
00:12:19Such a Carolyn,
00:12:21the Left,
00:12:22Shareals.
00:12:23That's In the Ohio State.
00:12:24The lift.
00:12:26It took years to go on a תissance of the lift.
00:12:28Each Titles was a bit important person.
00:12:29A stable person had talked to us all over as they owned their hands.
00:12:31All the loicjal was spoiled.
00:12:32All the Veterans were serious.
00:12:33All of us had developed yet.
00:12:35All the soldiers had stopped.
00:12:36All of us.
00:12:37The family member of the lift was a bit of a band,
00:12:40and was a bit of a band,
00:12:42and was a bit of a bit of a movement.
00:12:44The lift was a bit of a bit of a group of people,
00:12:46which was a very popular group of people.
00:12:48And it was a bit of a group of people.
00:12:50I wanted to hear you what was written about her.
00:12:54What was the lift?
00:12:58I wanted to make a group of people with my own.
00:13:01And let's see what I was saying.
00:13:03And the first purpose of my life was all shared with me,
00:13:05or at the same time, she did not feel that she was no one could ever do.
00:13:10So, of course, the first challenge was that I think that we're talking about the table.
00:13:15When we get to the table, it's gotten to the table.
00:13:17After that, I started to ask myself and to decide what I have done.
00:13:21But in order to start with my own plan, I don't want to start with a much different way.
00:13:24It was a lot of time, and it was quite a lot of time, all the sudden we are living with.
00:13:29The meal is not allowed in the food store, and the food product is not allowed,
00:13:34the meal is not allowed in the bottle, the lift is not allowed in the water,
00:13:37which has a place to pay for, and the food is not allowed in the food store.
00:13:43And that is what the meal looks like.
00:13:44And this is about every class or school or study that you have to pay attention to your staff.
00:13:49Not only this.
00:13:51As I wish I had to change my orders or attendant in a week, I would try to say something about me or something,
00:13:55or I would request to you rather be given.
00:13:57This is something for me as fuck.
00:13:59No only one who gives me life to live, but also only one may live life to live, and not even though one will be able to live life to an agile person, and it will not live to live.
00:14:07The meal and food is not anything about them, as they will be undervalued, why not have you been doing anything deeper than ever before?
00:14:19.
00:14:24.
00:14:29.
00:14:49I'm sorry, I'm sorry, I'm sorry.
00:15:19Thank you very much.
00:15:49עברנו לחצרו של העיקר הנס כהן בפרדס חנה. הרפת הייתה חדר אוכל, מדבך, מחסן ואפילו כמה מיטות לשינה נמצאו בה.
00:15:59יתר החברים ישנו באוהלים שהוקמו בחצר.
00:16:03בינתיים נבנה המחנה המיועד לנו על הגבעה בשכונת הפועלים של פרדס חנה.
00:16:09בראשית 1943 עברנו בשעה טובה למחנה זה שכל כולו לא היה אלא שני צריפי מגורים להיפשפשים, צריף חדר אוכל ומדבך ואיזו שחפה לבעלי החיים שהיו לנו.
00:16:23והנה לא הספקנו להסתדר במחנה, והוברה שליה בלי לשאול רשות מאף אחד נכנסה להיריון.
00:16:32על פי מושגנו באותם ימים היינו בטוחים שלצד כזה נחוצה החלטה מוסמכת של האספה.
00:16:38אך לאה הייתה אינדיבידואליסטית ולא שעלה רשות מאיש.
00:16:43כמובן שנמתחה להביקורת לאמור.
00:16:46איננה ארוחים לגדל ילדים, אין לנו תנאים, אין לנו הכשרה, אין לנו מטפלת, מה שהיה כמובן נכון לגמרי.
00:16:54אבל לאט לאט התרגלנו לרעיון, וחברות נוספות ואני בטוחה נכנסו לרעיון.
00:17:00אלא שלאה הפילה את הרעיונה הראשון, וכאשר מיד אחר כך חלטה שוב נצטבתה לשכה בשמירת הרעיון.
00:17:11ואז היא בילתה בליפט, היא הייתה שוכבת במיטה, על ידה הכלף, וכל הליפט גרנדלך סביבה.
00:17:21וכף נולד עמוס.
00:17:23היינו קבוצה של אימהות צעירות וחסרות ניסיון,
00:17:27וכולנו סבלנו מעריצותו של רופא הילדים היקי דוקטור פל.
00:17:33הארוחות ניתנו לילדים כל ארבע שעות בדיוק.
00:17:37ואסור היה חלילה להגדים ולהניק, אפילו שהילד שרח עד לב השמיים.
00:17:42ואוי להם שלא היה לה מספיק חלב להענקה.
00:17:45אסור היה לה להוסיף אוכל מלאכותי ללא רשות הרופא.
00:17:48מה יש להגיד? הרבה דמעות שפחנו אז.
00:17:51ומדי פעם גם פשענו ונתנו לילדים חלב בניגוד להוראות הרופא.
00:17:55ולא אמשיך עוד בנושא הזה, אתם מבינים את כמה היינו בשלים לגדל ילדים וכמה הבנו בחינוך ילדים.
00:18:09ועכשיו אני אוסיף עוד מכתב, תאים ומכתב, שלאה שלחה לאביבה.
00:18:15כן, ויש לי לספר לך על השליחות שלי.
00:18:20כנראה שיוסי ואני באמת ניסה.
00:18:24משה קליגר מרוצה ואומר שמועד הנסיעה תלוי בנו.
00:18:28כלומר, אני צריכה לנסוע לשם שלושה חודשים לפני יוסי ולדרוש ויזה בשבילו.
00:18:34אבל, הנה יש לו עניין נציאתו של יוסי לתנועה, כך שיכול להיות שהחכה לו.
00:18:43ואז בעוד תשעה חודשים וכשהוא יגמור את השנה יוכל לבוא.
00:18:49עכשיו גם יש פרובלמטיקה ביחס לילדים.
00:18:53בכלל, נושאת משלחת שלמה.
00:18:56ונשאו גם משפחות בתוכה, והם לוקחים ילדים גם אחד וגם שניים.
00:19:01אינן יכולה להחליט בעניין הזה.
00:19:05להיפרד משני הילדים למשך שנה-שנתיים זה בכלל יהיה קשה נורא.
00:19:10ונדמה לי שזה יכול פשוט להזיג גם לעמוס וגם לנו.
00:19:13אשר לניצה, גם קשה לי מאוד לחשוב על פרידה לכל כך הרבה זמן.
00:19:21אבל אולי יש היגיון בכך שתשאר היא.
00:19:24ושאית משום שהיא לא כל כך תרגיש בחסרונו.
00:19:26היא הייתה קטנה.
00:19:28וגם אם יהיו לה אנשים קבועים שהתאפלו בה, תוכל בכלל להרגיש טוב.
00:19:34ואינני מתארת לי כל כך איך אוכל לעבוד בשליחות עם עול של שני ילדים.
00:19:39בעיקר שאחד מהם בן שנה, שנה וחצי.
00:19:41ציט מציעה כל הזמן שהיא תיקח את ניצה ותטפל בה.
00:19:46ויש לי הרבה אמון בגישה שלה ובדאגתה.
00:19:50אבל המחשבה עצמה...
00:19:52את מבינה?
00:19:55מתוך מכתב להביבה לאנגליה, 1946.
00:20:01הנה מחשבות שחשבתי היום.
00:20:03הלפתי לי למחנה בדרך על פסי הרכבת שהם מובילים עד השער.
00:20:10ממול על הגבעה נשקף המחנה.
00:20:14מסביבו עצי ברוש, ובמדרון הגבעה לצידי היו עצי הזי, וביניהם הכל ירוב.
00:20:22דווקא עכשיו הצמחייה בפריחה ובשיעה.
00:20:26דווקא כאן הצמחייה אינה מגוונת.
00:20:29בעיקר קטניות למיניהם.
00:20:31טלטן בר, ספסת בר, טורמוס, טלטן הפוך, ועוד ועוד.
00:20:36ועל יד השער עומת עץ שיטה, הורח כולו, ונורא יפה.
00:20:42ובכן, הלכתי לי על השביל לאורך הפסים, והנה עברה הרכבת על ידי.
00:20:49קרוב קרוב.
00:20:50וכמו תמיד, בכל פעם שאני רואה את הרכבת בקרבתי,
00:20:54תוקף אותי רצון להשליך את עצמי מתחת לגלגלים,
00:20:58ולשים קץ לחיים האלה שאין לי רצון להם ואין לי עניין בהם,
00:21:03ואין לי כוח לחיות אותם.
00:21:05נו, כמובן, הרגשת השגרה והפחד הם אלה שגרמו לכף שנשארתי כדי לכתוב להם.
00:21:12הלכתי להלאה מתוך הרגשת רפיון וחוסר כוח לבצע אפילו חיסול של מה שהיה לי מעוס בלי סוף.
00:21:21והנה, לפתע פתאום, ראיתי את המחנה מולי על הגבעה באור השמש של הצהריים.
00:21:30בשדה של האפונה עמד שלוי מלא בקצר,
00:21:33ונזכרתי בשיחה איתו באותו בוקר על עניין הצעה שלו לשליחו.
00:21:38וחשבתי לי שכשאבו למחנה, הנה אמצא את יוסי עם שפע החברות שהופפת את שנינו,
00:21:46והילדים בבית הילדים עם כל השמש והצחוק בפניהם,
00:21:51ושטולץ מחכה שם כדי ללכת כבר לנסוע.
00:21:54וגם איתו חברות ומסירות לדרכו, וגם יהודה אחיך, עם רצונו הטוב להכיר ולהבין ולהבין.
00:22:02ואז הרגשתי פתאום, הרגשה טובה של בית, שותפות עם ציבור, וחיים בתוך ארץ פורחת,
00:22:11ואפילו פורחת כשהשמש נוהטת.
00:22:15אז אולי בכלל לא כל כך רע.
00:22:18ואז כבר הלכתי הביתה במצב רוח טוב.
00:22:23רק מעניין אותי לדעת מה יחשוב כששוב תעבור הכפת על ידי על הפסים.
00:22:30רחובות, לאה הולכת לאורך הפסים שנובילים לרחובות,
00:22:37וכל התיאור הזה, פסטורלי, הוא לפני.
00:22:45הוא לפני תחילת המלחמה, הוא עוד לפני, לפני תחילת המלחמה.
00:22:53אנחנו יושבים ברחובות, תחת לאדמה,
00:22:57מפחדים מהבריטים,
00:23:00עושים כדורים,
00:23:03עובדים למעלה, עובדים במכבסה, במכבסה ברחובות,
00:23:07ומכינים תחמושת למלחמה שלכאורה לא כולם שותפים בהערכה שלנו שהיא אוטוטוט עומדת לפרוץ.
00:23:21היא עושה בת 47.
00:23:24קפטט בנובמבר,
00:23:26וברחובות נורכדים ברחובות.
00:23:31אנחנו לא יורדים לרחובות,
00:23:34ואנחנו לא משתלבים בריקודים,
00:23:38ויש איזה פין מצב רוח משונה כזה של פיקחון.
00:23:42יש לנו מגויסים, מגויסים של הפלמך,
00:23:47להשולחת עיגרת,
00:23:48זאת אומרת, היא המקשרת,
00:23:51שלחת עיגרות לחיילים,
00:23:53לאנשי הפלמך.
00:23:58חודש,
00:24:00לאחר,
00:24:01להכרזת האור,
00:24:03נופל שטולץ,
00:24:05אחיה של בקי,
00:24:07בהגנה על צינור המים לרוויבים.
00:24:12זה בעצם,
00:24:14החלל הראשון שלנו,
00:24:18בקבוצת הצופים,
00:24:19ושטולץ היה מצד אחד איש מאוד מהכזי,
00:24:25בעיקר בשטח הרעיוני,
00:24:28מצד שני חבר בלב הנפש של יוסי ולאה.
00:24:34ואיכשהו,
00:24:37זאת התחלה של התקופה,
00:24:38של תקופת המלחמה,
00:24:41שאנחנו עוברים אותה ברחובות,
00:24:42בפנים וכאילו קצת על יד,
00:24:48לפני שמספר המגויסים להקרבות,
00:24:53אומנם היו,
00:24:54אבל בעיקר עשרי,
00:24:56החזרת המדינה ממש,
00:24:58אבל רובנו יושב,
00:25:00וממשיך לעבוד במשמרות,
00:25:03להכין את התחמושת לאותם הקרבות.
00:25:05ואני זוכרת מצבוח של מין אבל כבד מאוד,
00:25:14אבל אישי,
00:25:16זאת אומרת,
00:25:16כל אחד שומר את האבל בפנים.
00:25:20אני מתארת לעצמי,
00:25:22של יוסי ולאה,
00:25:25ובקי,
00:25:25והיא היותר תשם אשר לכולנו.
00:25:28התקופה ברחובות,
00:25:29הייתה גם תקופה של ביקוקים צוערים,
00:25:33או בכלל כל ביקוח שהיה לנו,
00:25:36היה תמיד סוער מאוד,
00:25:38עוד כבר בסחנה אני זוכרת,
00:25:40וגם ברקורבות.
00:25:42והיו כמה נושאים מרכזיים מאוד שהסיכו אותנו.
00:25:45שלום עולה כבר הזכיר את עניין השליחות.
00:25:49היו לנו בתקופה הזאת די הרבה שליחים,
00:25:51אלי ורחל כבר היו באירופה,
00:25:54שלום עולה כבר היה,
00:25:56הסתובב בארצות ערב,
00:25:58אפרים צור היה בצהון אפריקה,
00:26:01ולאה עשתה את הפשע הגדול,
00:26:06והיא הציעה את ינקה לסיתון לשליחות.
00:26:11וכמה ששלום עולה הזכיר,
00:26:13הייתה תקופה שנחשבה על התקופה המשקית,
00:26:16שחשבה שאנחנו צריכים לבסס את המשק שלנו,
00:26:19לקראת העלייה להתעשבות,
00:26:21והם כעשו עליה מאוד.
00:26:23והייתה כמובן תקופה שתמחה בלאה,
00:26:25זה לא כבר ברחובות כבר לא היו רק הליפט קינדר,
00:26:28ואלה היו היותר אידיאליסטים.
00:26:35ואז לאת פותבת רשימה ארוכה מאוד,
00:26:37אני אקרא לכם רק קטע מהרשימה הזו.
00:26:41השליחויות הללו אינם דברים שבפילנתרופיה.
00:26:45לא רק שאם לא נקיים אותם,
00:26:46לא נהיה שקטים מבחינה מצפונית,
00:26:49אך גם לא נבנה מבחינה משקית.
00:26:52הקיבוץ, מאחר שקיים למלא יהודים חנוציים,
00:26:57בנה את עצמו על יסוד זה,
00:26:59ומשק הקיבוץ בנוי כך,
00:27:01שבלי גידול והרחבה,
00:27:04הוא נידון למשברים, לניוון ולסבל.
00:27:07הוויכוחים הנוספים שהיו,
00:27:11שגם כן מאוד הסיעו את הקנוצה,
00:27:13היו ויכוחים על ביסוס הדייק.
00:27:15זאת הייתה תקופה,
00:27:17אמנם בדייק התחילו החברים שלנו לעבוד עוד חלק באנגב וחלק בפרדס חנה,
00:27:23אבל ברחובות אנחנו רכשנו,
00:27:27עמדנו לרכוש את הספינה שלנו הראשונה,
00:27:30והיו ויכוחים קשים מאוד,
00:27:35להמשיך בדייק ואיך לקנות את הספינה ואיך לחתום על החוזה.
00:27:41לאה תמיד תמכה בדייגים בעניין הזה.
00:27:45הוויכוח שכבר ודאי הכינו צעירי המשק ששמו עליו,
00:27:50היה הוויכוח על שפך וגבעה.
00:27:53כלומר, איפה אנחנו נשב?
00:27:56הדייגים חשבו שאנחנו צריכים לשבת שם בשפך הזרקה,
00:28:00כי שם אפשר להקים מאגן סירות,
00:28:03ושם זה קרוב לים,
00:28:05ואנשי החקלאות חשבו שאנחנו צריכים לשבת פה בגבעה,
00:28:09מפני שזה קרוב לאדמות החקלאיות.
00:28:11והזמינו את כל גדולי מזכירות הקיבוץ המוחד לדיון בקבוצה,
00:28:20ולאה דיברה בין השאר, והיא אומרת,
00:28:23לאה דיברה על כך שהבחינה של ההצעות צריכה להיות באפשרויות המקסימליות לעבודה בים,
00:28:32ושהנושא החברתי לך הוא העיקר.
00:28:35ועל כן יש ללכת לפי רצון הדייגים.
00:28:38כי אין לעבוד בדייק בקפייה,
00:28:41במידה שאפשר לשבת בשפך ושרצון הדייגים קבוע בעניין זה,
00:28:45יש ללכת לשפך.
00:28:47תפקיד הקיבוץ לעמוד אחרי אלמנט החלוצי,
00:28:50והמתפרציב לעסק בתפקיד גם כשהם מיעוט.
00:28:54אם האחראה תאמר הליכה לגבעה,
00:28:57וניגוד לדעת הדייגים,
00:28:59תפקיד הקיבוץ לדבוע מן הקבוצה את הליכתה למקום אחר,
00:29:04ולנשיאת תפקיד חלוצי.
00:29:06כי ישיבה בקברה בלי דייק אינה הולבת קיבוץ תמועתי חלוצי.
00:29:12טוב, בסוף פיקה החליטה בשבילנו ואנחנו יושבים פה.
00:29:15כמה אנחנו חלוצים, זה כבר עניין אחר.
00:29:18מה שאני רוצה לספר לכם על לאה,
00:29:20זה משהו לגמרי אחר.
00:29:22הפתח של בית החרושת הייתה נכנת כביסה,
00:29:25והיינו צריכים לחבש הרבה כדי להצדיק את העניין הזה,
00:29:28פתחנו חנות ברחובות.
00:29:31לאה הייתה כובשת למעלה ואני הייתי בחנות למטה.
00:29:33אני הייתי מקבלת את הכביסה מהלקוחות,
00:29:36ואחר כך הייתי מקבלת מהם את הצעקות.
00:29:39יום אחד בא בן של בעל הבית,
00:29:41ששם הייתה החנות,
00:29:43ובן הספר באה.
00:29:45הוא היה צריך ללכת לחתונה,
00:29:47ובימים ההם לא היו הרבה בגדים.
00:29:49היה לו זו מכנסה עם אחד ככה קצת יותר אינטליגנטית.
00:29:52הוא בא והוא שאל אם אנחנו יודעים לעשות ניקוי הבש.
00:29:55אני הולכת הביתה ושואלת את לאה,
00:29:57עליה אנחנו יודעים לעשות ניקוי הבש.
00:29:59אז לאה אומרת מה זאת אומרת,
00:30:01ממילה הם כולם רמאים,
00:30:03הם סתם מחפשים ואומרים שזה ניקוי הבש,
00:30:05גם אנחנו יכולים לעשות את זה.
00:30:07לקחה את המכנסיים,
00:30:08קיפשה אותם,
00:30:10והם יצאו עם קטמים פגמים וירוקים,
00:30:13כמו איזה משהו כמופלש.
00:30:16אני באה עם זה לבן הספר,
00:30:19והם כמעט רצקו אותי.
00:30:21אני לא יודעת מה לעשות,
00:30:23אני אומרת,
00:30:24לאה זה לא יכול להיות ככה,
00:30:25הוא לא יכול לתקח פתונה,
00:30:27לאה לא התבלבלה.
00:30:28אני חושבת שהיא הלכה ללוי,
00:30:30שהוא היה היחידי שהיה לו זוג מכנסיים כזה פרנג'י,
00:30:32מה שקראנו עד,
00:30:34לקחה ממנו את המכנסיים,
00:30:35נתנה לבן הספר הכל בעל מקומו ושלום.
00:30:38בשנת 1949,
00:30:40הוא עשה לאה למזכירות הקיבוץ המאוחד,
00:30:44כי שימשה מזכירתו של סרולי גלר,
00:30:46מי שהיה אז המזכיר הקלני.
00:30:48והימים היו ימי הפילוג בקיבוץ המאוחד,
00:30:56חי צלב 1951.
00:31:01כשצריך היה להכריע בשעת הפילוג,
00:31:07אני התלפת פילוג בין לאן ללכת.
00:31:14היה לי די ברור שאני הולך מכם.
00:31:18הייתה לי התלבטות קשה מאוד.
00:31:22תלבטות אמיתית.
00:31:24במפלת ביני לביני אחרואה,
00:31:27אני לבערי לא הולך.
00:31:29בגלל הסרגליות הקיבוצית שלהם,
00:31:33איתן השונים בבערי אסור היה לקבל מתנה,
00:31:36אפילו בדמות ספר.
00:31:38ספר.
00:31:43ואז היה לי די טבעי,
00:31:46שאנחנו הולכים למצוא תוצפים א',
00:31:48אני, אבדיכם, לא יכולתי לעבור אינקוגניטו.
00:31:54לא יכולתי.
00:31:55ובעיקר מתוך איזה מחויבות למה שקראו מרוץ תנועתי.
00:32:03עניין היה מאוד רציני.
00:32:05זה היה עניין שנתבל משקל רב בעולם הפנימי של כל אחד מאיתנו.
00:32:12וכן, אני אבדתי למצואות הקיבוץ.
00:32:16הייתי אמור להיפגש עם סרולי גלר, שהיה אז המזכיר.
00:32:20פני שנפגשתי עם סרולי,
00:32:21סיפרתי לה את ההתלבטות שלי
00:32:23בין על בערי, ואת ההכרעה של הסרולי.
00:32:28סרולי אומר לי,
00:32:29אתם צריכים ללכת לפלמחים.
00:32:34פלמחים זקוקה עכשיו לתגבורת.
00:32:38סרולי קטי נחרץ.
00:32:41אז להיושבת הנפגדה.
00:32:44קוצה של סט ואחריות לתנועת הצפים.
00:32:50גשם חינוכי לנוע.
00:32:53שקוצת הצפים הולכת ומתתפקת בגילה.
00:32:59מהדרכת לו?
00:33:01והגיל עושה את שלו.
00:33:03והבר הולך לגדל.
00:33:06והחבורה הזו,
00:33:07נחצרים,
00:33:10מרמוניה, ג'וני,
00:33:12אלה יכולים לסגור את הפער,
00:33:14וליצור את המשך הגשר המתמשך.
00:33:18להתיד לב.
00:33:20בין קבוצה פוצפים,
00:33:22ופלמחים.
00:33:24ונחים עושות שלהם.
00:33:27שעשו לי,
00:33:29אמר לי,
00:33:32נחבו לפוטט.
00:33:34במרץ 1958,
00:33:38נבחרה לאה כמזכירת פנים.
00:33:41כשנה לאחר מכן,
00:33:42ביוני 59,
00:33:44הפכה נסברים.
00:33:46כשלהי הייתה מזכירת פנים,
00:33:48הבעיות של השפה,
00:33:50מה שערכנו,
00:33:53קבענו עכשיו,
00:33:54כנושא תקוע,
00:33:56היו קיימות כבר גם אז,
00:33:58וגם אז היא עסקה הרבה מאוד,
00:33:59בנושא השפה,
00:34:00איך באים לספה,
00:34:01ואיך לא באים לספה,
00:34:02ואני רוצה רק לקרוא,
00:34:04קטע אחד,
00:34:05שנקרא,
00:34:06הערה סטטיסטית,
00:34:08והיא כותבת כך,
00:34:10בהספה האחרונה,
00:34:12חסרו כ-50 חברות,
00:34:13שהיו בבית במשך יום השבת,
00:34:16לעומת,
00:34:17כ-20 חברים,
00:34:18אשר היו בבית באותו היום.
00:34:20מספר החברות המוחלט,
00:34:22ולב הכי,
00:34:23קטן מזה של החברים.
00:34:25האם פירוש הדבר,
00:34:27שחדלנו להיות פרופות של נשים?
00:34:30החברות חייבות למנוע,
00:34:32את מסירת ההכרעות,
00:34:33בידי הגברים,
00:34:35שאם כך יהיה המצב,
00:34:37מי כבר יכול להיות אחראי,
00:34:38על מה שנקרה כאן?
00:34:41אני זוכרת בדיוק בידה שנה,
00:34:43וכשפרצה מלחמת ששת הימים,
00:34:47ליה הייתה במטה,
00:34:48שניהל פה,
00:34:49את חיי הקפוצה.
00:34:54אחרי מלחמת ששת הימים,
00:34:56יוני 1967,
00:34:59מתחילים לנו לחזור לחיי חולים,
00:35:01וזה אפשר אחרת,
00:35:03אך כולנו יודעים,
00:35:05ששוב אין אלה אותם חיי השלווה,
00:35:07שהיינו נתונים בהם,
00:35:09לפני פחות מחודש ימים.
00:35:11עבר עלינו דבר,
00:35:12אשר קשה לתת לו ביטוי,
00:35:15מן מזוק של גאווה ואימה,
00:35:17שמחה ויגון,
00:35:18שותפות וחברות ששכחנו את טעמם.
00:35:23חוזרים הבנים והאבות,
00:35:25ושובם הממלא את כולנו שמחה,
00:35:28מזכיר לנו ללא הרף,
00:35:30ותן לה שלא ישובו עוד.
00:35:31החיים ללושייקה ויוני אינם יכולים לשוב ולהיות כמיקודים.
00:35:37הן בשרם יצרנו,
00:35:40חלק מנוף חיינו ומטעם חיינו,
00:35:43וחלק משמחת החיים,
00:35:45עבד לנו בנופלן.
00:35:47אין איש שחזר לאחר שראה מלחמה ומוות,
00:35:51ובא כפי שיצא.
00:35:53המוות הזה,
00:35:55האכזריות ואימת הקרב,
00:35:57שאין מנוסת מהם,
00:35:58ואין כוח חיינו,
00:36:00התביאו חותמם על מי שנתנסה בכך.
00:36:03גם אלה שחזרו רבויי שנאה,
00:36:06יודעים שהדבר המציל אותנו,
00:36:08הוא שדמות אדם לנו,
00:36:10ולא נרד לדרגת חיה כדי להשתוות לא הבאים.
00:36:15החברות,
00:36:15הילדים,
00:36:16ההורים שחיכו בבית בדריכות ובציפייה,
00:36:20יודעים ששוב אינו תופס
00:36:21קני עמידה הקודם שבו היינו מודדים מרקם של דברים בחיים.
00:36:26אותן קטנות שהיו חשובות בינינו לפני חודש ימים,
00:36:30כבר הפכו לדברים חסרי ערך לחלוטין.
00:36:33העיקר,
00:36:35החיים,
00:36:36והחיים כבני חורים.
00:36:38לפני הקרב על הרמה,
00:36:40מי מאיתנו לא שקל בליבו את הלכיר הנורא הצפוי למערכה?
00:36:44ועם זאת,
00:36:46מי מאיתנו חשב שאפשר בלעדיו?
00:36:48ימים אלה מחזירים אותי בזיכרוני לימי מלחמת השחרור.
00:36:54אז גם ידענו טעם הפלות וזעה המלדלות נשכנו.
00:36:59הפעם היה הדבר שונה מאוד,
00:37:01אבל גם דומה מאוד.
00:37:03אז הראשונה טעמנו את טעם המוות בתוכנו,
00:37:06ולמדנו לדעת מהמחירם של ניצחון,
00:37:09של עצמאות וחירות.
00:37:10אך גם ידענו אז ששוב לא נוכל לסמוח כמקודם,
00:37:15ושוב צערנו על קטנות יומיום לא יהיה כמקודם,
00:37:19כי הכאב והשמחה קיבלו ממדים אחרים.
00:37:23אתה, בנינו, הם שראו עין בעין את אכזריות המלחמה,
00:37:28והם הדור ששיקל קורבים מחבריו,
00:37:32וקשה לתאר שטעם הניצחון הזה אין אומר בפיהם.
00:37:37ההיסטוריה הטרגית הזאת,
00:37:39הקופה עלינו את הצורך להילחם על זכות קיומנו כאן,
00:37:43מלווה אתה את דורנו ואת דור בנית,
00:37:47מעיתן ונגיע לימים של שכנות בשלום וקיום הדדי,
00:37:52שנמצא את הדרך לחיות עם המיעוט הגדול בארצנו,
00:37:55בסובלנות ובחוות,
00:37:58או אז נדע שמנענו מהתינוקות של היום,
00:38:01את הטעם אמר של הניצחונות בעוד עשרים שנה.
00:38:07ריכוז העבודה היה התפקיד הציבורי האחרון,
00:38:11אותו מלעל לאה,
00:38:13פרט לליווי אין זיוון.
00:38:15מכאן ואילך,
00:38:16נתתה להגיש עזרה ולתמוך מפרטים בחברה.
00:38:20יפה ואני עקרנו את לאה,
00:38:23מה שבאנו למגן מחליהן פני כעשרים רסומי שלנו.
00:38:27דרכנו הצטרבו עוליתים קרובות,
00:38:29ולא רק בשבילי המשק.
00:38:31היינו מאוד קשורים אליה,
00:38:33אהבנו והרצנו אליה.
00:38:35זהו הייתה מבורכת בתכונות רבות,
00:38:37החלים לספרו על חניפות שכלה,
00:38:41על חוכמתה,
00:38:42חושה אומור המבד שלה.
00:38:44אולי, אנחנו הערכנו אצלה פוסטות הליכותיה כאינותה,
00:38:50רגישותה לסבל הזולת ונכונותה עזר.
00:38:54כך הסתרה לאה בינינו במשך השנים עליו.
00:38:58זאת אומרת, היו צריך לדבר כמה מילים על לאה כבן אדם,
00:39:02לאה כשברה.
00:39:04ישפר את יפה.
00:39:06לאה הייתה מטפלת בפרטון של אופר לפני כ-17 שנה.
00:39:10במשך שלוש שנים רצופות,
00:39:12נפגשתו ושוחחתנו כמעט כל יום.
00:39:15כך למדתי להכיר אותה על עומק.
00:39:17היא ידעה להעניק לילדים טיפול אוהב ומסור,
00:39:20ארגה וסמכותיה,
00:39:22בלי ותורים שלא במוקום.
00:39:25היא הייתה מקור בלתי נדלה,
00:39:27של סיפורים נשאירים וילדים הקשיבו למוקסמים.
00:39:31כשליה השקיבה בפרטון,
00:39:33הייתה חגיגה לילדים ולהורים,
00:39:36מי שזוכרות.
00:39:38האווירה הייתה רגועה,
00:39:39והפרידה מהורים הייתה צרה ובליני ביות.
00:39:44יפה ממשיכה.
00:39:45אני אישית באתי אליה עם ביות שונות,
00:39:48גם אישיות,
00:39:50ותמיד מצאת אצלה אוזן קשבת,
00:39:52סבלנות אין קץ,
00:39:53ועצה טובה ונדונה.
00:39:56כידוע,
00:39:57לאה הייתה אישה פתוחה,
00:39:59היא התחלקה איתנו בחוויותיה וביותיה.
00:40:04באותה תקופה ליפתה את הילדות לילדה בחדרה.
00:40:07אני לא אשכח שיחה אחת איתה,
00:40:10שבמלאכה פרצה בבכי,
00:40:12כאשר תיארה לילדה קשה ביותר,
00:40:14שהייתה עידה לה יום קודם.
00:40:16הנה נזוכר את הפרטים,
00:40:18אבל זה ישים אותי מות.
00:40:20מספר שלים מוכב יותר,
00:40:22יצאנו לתיאור הקוצלארץ,
00:40:23רק בזכותה וידודה,
00:40:25כאשר התנדבה,
00:40:26עבודה על זה בתוקף לטפל באופר במשך חודש,
00:40:30ואופר הסכים לשאיר רק אצלה.
00:40:33לאה לא ויתרה לנו חרף הפחדים והתרוצים שלנו.
00:40:38תקופה ראשונה לשאותנו בלונדון,
00:40:40קיבלנו מלאה שלכים מזדמנים,
00:40:43כמעט כל יום או כל יום,
00:40:45מכתבים ארוכים מאוד, מפורטים.
00:40:48עושה לנו כל הפרטים לסדר היום של אופר,
00:40:51ומה שמעניין יותר,
00:40:54כל השיחות שהיא ויוסי ניהלו איתו,
00:40:56ומה שכל אחד אמר,
00:41:00ומה שכל אחד סיפר ובול.
00:41:04ואחת המכתבים כתבה בהומור האופיין אילה,
00:41:07יפה, את כותבת לו שירזיק נומת,
00:41:10את ממש לצחיקה אותו.
00:41:12הוא עושה חיים משוגעים,
00:41:14הוא רוחף על יוסי אפילו יותר,
00:41:15מאשר, עליכם לא אולי.
00:41:19לאה הייתה קרובה מאוד לכל מה שהיה קשור לעולם הרפואה.
00:41:23ניתן קרובות מהנושיכות ארוכות,
00:41:26על טיפול הרפואי,
00:41:27מיניית מחלות,
00:41:29וביקר של אולי של אתיקה הרפואית,
00:41:31ונושאים אחרים.
00:41:32מאוד תרשיבה אותי,
00:41:34כושר התפיסה המהיר שלה,
00:41:36יכולתה לרדת לעומק של חומר,
00:41:38שבעצם היה חדש וזרנה.
00:41:41כי ידוע לאה מילה מספר תפקידים קשורים לתחום הרפואה,
00:41:48וזה עוד ידובר,
00:41:50כמו לבוי הילדות לבית הילדות,
00:41:52או מעורבותה בטיפול הסעודי והרפואי של מלאך חיזן.
00:41:56אבל לאה לא הסתפקה בצד החברתי של התפקיד,
00:42:00אלא הרחשה בקיוט מפתיעה בפרטים הרפואיים הטרותיים.
00:42:04כשנתקלה במומה הרפואי בעיתונות,
00:42:08ודאפלה לזה ירחון אמריקאי שקיבלה,
00:42:11דגל להביר אותו גם איניי.
00:42:13זה בוודאי יעניין אותך.
00:42:15אבל היא המליצה לנו גם הרבה ספרים שהתרשמה מהם.
00:42:19את הספר הזה אתם מוכרחים לקרוא.
00:42:22זמן לא רב לפני מותה,
00:42:24השיגה, תרחה והשיגה עבורנו,
00:42:27לספר עץ המשי מתסופר הסיני.
00:42:30זה היה תרוייה.
00:42:32אך הזמן מה?
00:42:34זה לא התפקש.
00:42:35נפגשנו שאלה.
00:42:37נכון שננתם מהספר המקסים הזה?
00:42:40טוב, בקיצור, זה תתאה בכמה מילים,
00:42:42לאה, תמות מיוחדת במינה.
00:42:46התקופה בה היו קשרה עם לאה,
00:42:48הכי אינטנסיביים,
00:42:49הייתה לאחר התאונה של מולכי החביב זל.
00:42:52אני קראתי לה התקופה הסימביוטית שלנו.
00:42:55נתמניתי מאיתם ודת הבריאות
00:42:57להיות אחראית לטיפול הקשור במולכי.
00:43:00עד מהרה נוכחתי שלא אוכל לעמוד לבדי במשימה כבדה זו.
00:43:05פניתי אליה וביקשתי על להיות שותפת לי ולעננתה.
00:43:09לבית החולים בגדרה נסענו בדרך כלל יחד.
00:43:13נסיעה ארוכה למדי ועצובה כל כך.
00:43:16חוסר הוודאות המוחלטת והמתמשכת האם מלאכי רואה אותנו,
00:43:20האם הוא שומע אותנו,
00:43:22האם הוא מבין אותנו ולא מסוגל ליצור קשר.
00:43:24מה מידת הכאב הגופני שלו?
00:43:27נורא היה לראות את מלאכי יהו ומי לא אהב אותו,
00:43:30מוטול חסר עונים,
00:43:31וכמה עצוב היה לעמוד נוכח צהרה של המשפחה.
00:43:35בנסיעותינו המשותפות בגדרה,
00:43:37מצאנו דרך מוזרה לעודדת רוחנו הנחיה.
00:43:40ניסינו לשחזר את דקלומו של איצן החצר בסרטו של דניקי,
00:43:47שעה שהוא מגיש את שני גביעי היין שאחד מהם מהול ברעל.
00:43:51הוא משנן את הדקלום שוב ושוב,
00:43:53ושקובעת הרעל תגיע לאיש המכון.
00:43:56ברכת הנסיעות,
00:43:58לאחר מאמצים משותפים רבים,
00:44:00הצליח עליה לשחזר את כל הדקלום,
00:44:03ושתינו צהלנו.
00:44:04דרך משוגעת של שתי סקינות מטורפות להתגבר על הצער,
00:44:08אולי אחי איתי ואימן.
00:44:11אימותו של מלאכי פרקה הסנביוזה בינינו,
00:44:15ופגישותינו הצטמצמו שוב רק לפגישות הקראי.
00:44:21יש לי המון המון סיכרונות מלאה,
00:44:25ואין פלא, הדרך הייתה עורכה,
00:44:27והיו בה הרבה תחנות משותפות.
00:44:29הבנות שלנו בשיבולת, הבנים במעיין,
00:44:32תייסת בחצור, המרחמה ומה שבא ביפותיה.
00:44:36אבל יש זיכרונות שמשתלטים,
00:44:39שקשורים באופן בלעדי ללאה.
00:44:41כל אותם ילדים שיעזרה להם להיוולדת תוך העולם הזה.
00:44:45ביניהם הנכת הלשון שלנו הוא בת הסקור.
00:44:48ואני רוצה להתחלק איתכם בזיכרון הזה,
00:44:51שהוא היה מאוד מאוד אופן ללאה.
00:44:53המרץ, התושיעה, כמובן כמו שאומו.
00:44:56בימים ההם לא הייתה נוגע השתתפות הפעילה של בן הזוג בתהליך הלידה.
00:45:01הייתה הסייעת, לאה.
00:45:04שמולצ'ן שאל אותה שאלה רטורית,
00:45:06האם להסיע אתכם לבית החולים?
00:45:08מדי שלא הייתה התשובה.
00:45:09ושמה?
00:45:10נסענו.
00:45:12עברנו את נסי הנעכבת.
00:45:15ואז התפוצץ גלגל.
00:45:17בשיא השלווה, לאה נקשן המלאכה.
00:45:20לא עלה אפילו לרגע בתהתה לבקש עזרה מנהגים שחלפו על תנינו.
00:45:25אצלי השלווה לא הייתה כל כך בשיאה.
00:45:27צירים כל שתי דקות עם השעון ביד, ישבתי על אבן בצד הדרך והתבוננתי במתרפש.
00:45:33פעם אחת שאלתי את המזירות אם כדאי שייצור אתכם.
00:45:37משום פנים ואופן בה התשובה מתחת למכונית.
00:45:40אין סיבה שלא נגיע בזמן.
00:45:42הרי את יודעת שאת יולדת באחור ואני בטוחה שנגיע מוקדם מדי.
00:45:47ליצד קרק מורן.
00:45:48הגלגל הוכלף והגענו בזמן.
00:45:51היו עוד שתי יולדות בחדר, לא קיבוץ עקיות.
00:45:54ונעזרה להם ככל שיחלה.
00:45:56מרטיבה שפתיים ומצח, מילת עידות, סמיכה וגובזהה.
00:46:02ולי היא ספרה נונסטופ דיחות.
00:46:04בין נשימה, נשיפות ולחיצות וגניחות.
00:46:07אני זוכרת את עצמי.
00:46:09מתפקת מצחוק.
00:46:12ראיתי מדי פעם את מבטיה של המיילדת שהביו ספקות לגבי שפיות דעתי.
00:46:18עברו עשרים שנה, אבל אני זוכרת כי לא היה זה אתמוד.
00:46:22מפי בהירה עובליה.
00:46:28לראשונה פגשתי בלאה כשנכנסתי לעבודה בפלסון.
00:46:32נושאי השיחות בינינו היו הרבים ומגוונים.
00:46:34קראנו ללאה ראש מיניסטר.
00:46:37מפי השמעתי על רפואה, על תיאור לאה, על ראשית הקיבוץ,
00:46:41סיפורים משעשיים על החברים הוותקים שהיו צעירים,
00:46:45על אונו ומסעותיו בדרכי אמריקה הדרומית,
00:46:48על בית החרושת לנשק ברחובות,
00:46:49ולאחרונה הרבתה לדבר על השואה.
00:46:53שיחות אלה גרמו לי להתעניין ולהעמיק ולהבין יותר את התקופה,
00:46:58וממי לי זה עבר גם לידיי.
00:47:01הכרתי את לאה כאיש עבודה וכאיש צבק.
00:47:04אדם יעיל.
00:47:06מהירה בעבודה, תנועותיה מחושבות כאילו מתחרה עם המכונה.
00:47:10היו לה דרישות מחמרות, מעצמה וכן מאחרים.
00:47:15היה לה מוסר עבודה גבוהה והייתה בקורתית.
00:47:19קשה היה ללאה כאשר לא פעלו במחליקה על פי דרישותיה ועל פי דרך מחשבתה,
00:47:24וזה יצר לחץ שרק יחידים יכלו לעמוד בו.
00:47:28כל השנים עבדנו יחד.
00:47:30הכרתי אדם עם חוש מור מאוחד למינו.
00:47:33הסיפורים והבדיחות שסיפרה היו נאי חוכמה ועניין.
00:47:36צחקנו על ציפורי הראשונים, על התמימות של לימה ראשית הקיבוץ.
00:47:40זכיתי להכיר בלאה כמה פנים.
00:47:45פן אחד ההומור ופן אחר מתח העבודה, ההספק, הסדר.
00:47:50הכל חייב להיות במקומו ועל פי המקום שלה קבע לו.
00:47:53עד כדי כך, שרק אנחנו שותפים לה בעבודה, ידענו להכיר ברזי סדריה.
00:48:00זה לא מכפר, קיבלתי מלאה ספר כמתנה, על הספר חתמה באהבה מלאה.
00:48:07אכן זכיתי לי דינותה.
00:48:11לאה נהגה לכתוב יום יום בלכתם מעבודה דיווח על מצב העבודה במחלקה,
00:48:16והייתה נוהגת לחתום במשפט קבוע, להתראות לאה.
00:48:20ביום האחרון, ב-23, לחודש יוני, לאה לא הגיע לעבודה.
00:48:26חיפשי את הדיווח עם מוסי עומד להתראות, ולא מצב.
00:48:32מתוך מכתב למיכל, יום אבוסטיליה, 14 ליולי.
00:48:38היום קיבלתי את זוג האופניים הראשון שלי, של הכיברות כמובן.
00:48:43אבל שמי הוא מספר שכבר שכחתי כתובים עליו.
00:48:47כשהייתי ילדה, זאת הייתה שאיפה עליונה שלי.
00:48:51אבל מי העלה על דעתו שאפשר בכלל לבקש אותם אימא,
00:48:55שגם בלי מותרות כאלה עבדה כחמור.
00:48:58כך שתמיד הייתי משנוררת זוג אצל חברים לצורך טיול וכדומה.
00:49:04סוף סוף, לפני חצי שנה,
00:49:06גיליתי שאני יכולה לקבל אופניים כזכות ולא כחסת.
00:49:10אחרי שניסי מסביר לי שהמפעל מספק אופניים לכל עובדיו השוכנים דרומה לחדר האוכל.
00:49:19נו, אז ביקשתי.
00:49:21כנראה שהדבר גרם שוק להנהלת פלסון ולבדת אופניים.
00:49:26עובדה שנקח להם כחמישה חודשים לחשוב על זה.
00:49:29אני ביקשתי אופניים נמוכים עם גלגלים יותר קטנים.
00:49:34בסוף, לפני כחודש, ליזר שאל אותי בחשש אבל בנימוס,
00:49:40אם אומנם אני מאמינה שאוכל לנסוע על אופניים.
00:49:44זאת אומרת, אם הרגליים יסליחו לסובב ולהניע משקל כזה.
00:49:50זאת הייתה הכוונה שהתבייש לו מראה במילים פשוטות.
00:49:53ואחרי שהפתחתי לו, שאני בטוחה שכן, הנהן בראשו בעצב והלך לו.
00:50:00והיום, גיור אברחה הופיע בעבודה אצלי עם זוג אופניים של ילדים.
00:50:07כאלה הם בכיתה ג'ימל דלד, עם גלגלים רוחבים,
00:50:11כיבת כמו של טרקטור קטן, צבועים בתחלת לפי תאמו של ג'ימי,
00:50:16כאשר כאמור מתנוסס על הכנף האחורי שמי ומספרם הסידורים.
00:50:20נו, כמובן שהדבר גרם לשמחה רבה במחלקת הפידיקים.
00:50:26הוצאתי אותה מחוץ על החליה, ומעל התחלתי לתכנן את התוכנית המבצעית איך להגיע לחדר.
00:50:34ב-1974 נטלה לאה את ריכוז הליווי של אין זיוון.
00:50:42באוקטובר 75 רשמה לענון.
00:50:46אסיפת מאגן מיכאל החליטה על אימוץ אין זיוון,
00:50:50בתקופה ששלטו בחברה הישראלית זרמי מחשבה שיש לעשות שינוי פני החברה בארץ,
00:50:57ושצריך בכלל לעשות משהו.
00:51:01לא מאגן מיכאל ולא אין זיוון ידעו בדיוק איך אוכלים את זה.
00:51:05לאסיפת מאגן מיכאל היה ברור רק שתנאי ראשון ויסודי הוא נוכחות חברנו שם.
00:51:13חברי אין זיוון, אפילו זה לא היה ברור.
00:51:18ואנחנו, כלום אותם הנימוקים שהנאוונו בשעתו להחליט על האימוץ אינם תופסים היום.
00:51:24כלום החברה בארץ נעשתה יפה יותר,
00:51:27וכי השליטה על הגולן והגליל מובטחת,
00:51:30והאם ההתיישבות ברמה כבר הייתנה ומבוססת?
00:51:34העובדה שנושא האימוץ הפך אצלנו לנחלת כמה משוגעים לדבר,
00:51:39נראית לי כחישלון שלי.
00:51:42נכון, יש הענות לא מבוטלת מצד חברים כאשר אני מביאה ביתה בקשות לעזרה בשטחים שונים,
00:51:50אבל מעורבות בנעשה, אין.
00:51:52קשה מאוד ליצור אותה.
00:51:54כמעט כל מי ששעה שם, החל משנה ועד לחמש שעות גיוס כתיף תפוחים,
00:52:00נדבק איכשהו מרוח המקום,
00:52:03מנתר במיוחד של ההתיישבות ברמה,
00:52:06ומחברה צעירה זאת,
00:52:08הבונה שם יישוב מתוך אמונה בעתידה.
00:52:12ואין לי ספק שכל מי שבילה שם פרק זמן כלשהו,
00:52:16יצא נזכר בהרגשתו ובתודעתו.
00:52:19חברים ודאי זוכרים את הנסיעה המפורסמת שליה לסין,
00:52:26והיא סיפרה כל שני ערבים מרתקים.
00:52:30ואז היא נעשתה כמובן המומחית לענייני סין במאגן מיכאל,
00:52:36וכאשר דנה אשת הייתה צריכה לעשות עבודת גמר על סין,
00:52:41כמובן שפנו אליה שהיא תדריך אותה.
00:52:44וכך מספרת דנה אשת,
00:52:46כאשר רבי אלוני פנה אליה וביקש ממנה שתדריך אותי בעבודת הגמר על סין,
00:52:52היא מיד הסכימה ונסכרה בקשר שבינינו כאשר הייתה מטפלת שלי בפורטון.
00:52:58היא הדריכה אותי במסירות בלתי רגילה והשקיעה בי המון.
00:53:02מאוד נהניתי לבוא אליה פעם בשבוע במשך כשמונה חודשים.
00:53:07תמיד קיבלה אותי עם קפה והוגה בהרבה סיפורים.
00:53:11המסירות שלה לא ידע גבולות.
00:53:13היא נשאה איתי לאוניברסיטה בירושלים.
00:53:16היא תרגמה לי שני ספרים שלימים מאנגלית לעברית.
00:53:20ובכל פעם שהייתי מתייאשת, היא הודדה אותי ודרבנה אותי להמשיך.
00:53:25היא השקיעה בעבודה אולי יותר ממני.
00:53:28הייתה מטלפנת מדי פעם לרמי לקבל ליצעות איך להדריך אותי וכדומה.
00:53:33כאשר קיבלה עבודה ציון גבוה, סמכה מאוד.
00:53:35גם אחרי גמר העבודה, כאשר הייתה תוכנית בטלוויזיה על סין, מייד טלפנל הודיע לי שהסתכל.
00:53:43קשה לי לתאר את מסירותה וכמה נהניתי מחברתה.
00:53:48אינני מאמינה שעוד מישהו היה מסוגל להקדיש כל כך הרבה מזמנו כמוה.
00:53:53בכל פעם שאני רואה משהו על סין, אני חושבת עליה.
00:53:56פגישותה עם לאה, מתוך שיחה עם אדה ווואדיה.
00:54:03את הקשר הראשוני עם לאה יצרה בינינו דורית המחנכת.
00:54:08הייתי בת 14.
00:54:09אהבתי את הפגישות עם לאה משום שהלכה לקראתי.
00:54:13כלומר, הייתה בוחרת נושאי שיחה ולימוד על פי בקשתי.
00:54:18בדרך זו, הזכילה לעורר בי את סקרנותי המתה ולרתק אותי.
00:54:23הייתה קוראת פה אוזניי את מכתביו של אונו, ויחד איתה הייתי מפליגה על כנפי הדמיון,
00:54:30מעמידה עצמי במקומו של אונו, ומנסה לשער כיצד הייתי אני נוהגת במקומו.
00:54:36כמעט לכל שאלותיי הייתה ללאה תשובה.
00:54:40במהלך הלימודים הייתה ללאה לא פעם מגלה קשיחות כלפיי.
00:54:44העובדה שלא פיצרה לי בניגוד לרבים אחרים, דרבנה אותי להמשיך וללמוד דברים שלא כל כך עניינו אותי,
00:54:52כמו הצרת בלסור או קריאה בעיתונים יומיים, משימות שהתאילו עליי אימה.
00:54:59לאה חזרה והסבירה לי שאני חייבת לדעת ולהבין את הדברים, אחרת לא אוכל להסתדר בחיים.
00:55:06אני זוכרת שלאה הייתה הופעה עבורי את ההוגיות הערובות ביותר עליי,
00:55:11הוגיות עם גבינת סוב.
00:55:13רייכן הנפלא פגם ביכול את הריכוז שלי.
00:55:16כל הזמן להסיקה אותי המחשבה איך לאכול אותן מבלי להראות חזירה.
00:55:23איך שלא יהיה בסוף השיעור תמיד נשאר הכלי רגע.
00:55:29בילינו בצבתא כשנתיים.
00:55:31במשך השנים גיליתי שהרבה ממה שאני יודעת ובזכות.
00:55:36ממה שאני יודעת ובזכותה, דבר שגרן לסיפוק וגאווה ופתח בפניי את היכולת לרגוש ביטחון בעצמאות.
00:55:46נוסף לקשר הנימודי בינינו, התפתחו בקלפי לאה וריגשות אהבה והרצה.
00:55:52מתוב פונדק הרוחות לנתן אלתרמן
00:55:57בא הזמן
00:56:00הנה כך
00:56:02בא הזמן פונדקית
00:56:04מה עושים כאשר הוא מגיע?
00:56:07מתקשטים פונדקית
00:56:09לפגישה חגיגית
00:56:11עם הסוף המחכה ללוניה
00:56:13קודם כל השיער שילפין ויואר
00:56:18והאור שייבש
00:56:21רח בתו כמו קש
00:56:24והפה שילהט כמו קרח
00:56:28ולזכור את כיבוי העיני
00:56:31וקר שיהיה גם הדם
00:56:34איזה קור נהדר
00:56:36עוד פרטים יש
00:56:38אך זהו בערך
00:56:40כי לפני שיוצאים למרחק למרחק
00:56:44יש לומר את שבחו של הגוף הפולדה
00:56:48שאחרי קצת שנים של סופה
00:56:52הוא יפה כמפולת יפה
00:56:54אך על אף חסרונות ופגמים
00:56:57אין אחר במקומו לפעמים
00:57:00לפעמים, לפעמים
00:57:03נמצאים אנו בו קצת ימים
00:57:06נחפזים ותורחים והומים וחולפים
00:57:10בלי לחזור לפעמים
00:57:12כבר הוגד שהגוף הוא
00:57:15ענקף וענקף
00:57:16רק בית חומר
00:57:18נכון
00:57:19או מנם כן
00:57:21אבל חומר כזה
00:57:23קונאי ומשובח
00:57:25כבר כמעט לא מוצאים בימי
00:57:28ולכן בלכתף מה יאמרו פונדקי
00:57:32רק הפליפה היא את הקליפה הגופית
00:57:36אך הייתה זו קליפה שהספיקה
00:57:40לאהוב ולחמוד ולחלום חלומות
00:57:43ולבכות ולצחוק ולחשוק ולנשוק
00:57:47ואת זה היא בקושי הפסיקה
00:57:49אימא שמה קצת לחיה בשנת 1987
00:58:01ביותה בת 64
00:58:03במכתב שהשאירה לחברי קיבוץ
00:58:07מאגן מיכאל כתבה
00:58:09לחברותיי ולחבריי הרבים
00:58:12אני מחפשת דרך
00:58:14להיפרג מכולכם
00:58:16ולהסביר לכם את מה עשי
00:58:19אני משתדלת
00:58:21לא להיות ביקורתית
00:58:22ולשפוט איש
00:58:24אלא רק לנסות ולהסביר
00:58:27את דרכי שלי
00:58:28אינני חושבת שיש רבים שיחלקו עליי
00:58:32כשאומר שבחברה מתוקמת
00:58:35צריך לתת לאדם להחליט
00:58:38מתי הוא אוכל למות
00:58:39כמובן לא בחופזה
00:58:42מתוך שיקול דעת
00:58:44ומתוך לקיחה
00:58:45בחשבון תלות של אחרים בו
00:58:48אבל כאשר החליט לאחר זאת
00:58:51צריכה הייתה להימצא דרך לעזור לו
00:58:54בהומניות מרבית
00:58:56לצערי
00:58:58החברה עוד אינה מתוקנת
00:59:01ולכן האדם
00:59:02או שממתין להם אותו
00:59:04מזקנה, מחלה וכו'
00:59:06או שלוקח את גורלו בידיו
00:59:09לפי מיטב יכולתו
00:59:11לי הזקנה אינה קוסמת
00:59:15אני מודעת לכך
00:59:17שאחרים חושבים אחרת
00:59:19הוא מותר לאדם לשקול
00:59:21יתרונות לעומת חסרונות
00:59:23יש שם בי יתרונות לחיים
00:59:26החל מקשרי משפחה
00:59:29ואהבת הילדים, הנכדים
00:59:31בין הזוג
00:59:32אחות וידידות שהן כאחיות לי
00:59:36דרך הנוף
00:59:38הנשקף מחלון מקום עבודתי
00:59:41ההנאה שבקריאת ספר טוב
00:59:44ראיית צמח נאי בגינה
00:59:47יש גם אהבת הבית
00:59:50ובמובן הרחב
00:59:51הקיבוץ
00:59:52החברים
00:59:54הנוף
00:59:55כל מה שיש בו טוב ויפה
00:59:57לעומת זאת השאלה היא
01:00:00איך אתה חי את כל אלה
01:00:03בתנאים של זקנה עם מגבלותיה
01:00:06הפיזיות והנפשיות
01:00:08ובשלבים הולכים ומתקדמים
01:00:11האומס שאתה חש אתה
01:00:14מתחיל להיות על הקרובים לך
01:00:17ועל החברה כולה
01:00:18תודה רבה
01:00:20תודה רבה